האדריכל מתכנן את הבית, באופן כזה שישמור על הוראות ותקנות התכנון והבניה המוכתבים לאותו איזור בו נבנה המבנה , תוך התייחסות לרצונותיהם של הלקוחות וקובע עקרונות והחלטות תכנוניות באשר לאופיו ומבנהו של הבית.
במקרים רבים, אחרי שנתקבל היתר לבניה ולעיתים כאשר השלד כבר בנוי ולא ניתן לשנות גובה לקומות ולהזיז קירות ועמודים, משתלב מעצב הפנים. במקרים אחרים מחליטים בעלי הבית להמשיך ולעצב את ביתם ללא סיוע והכוונה מקצועיים. רק בשלב זה מתחיל הטיפול בעיצוב הפנים לבית.
לדוגמא: האדריכל קבע גובה קומה של- 2.80 מ' (המרחק בין פני הריצוף הסופיים לבין התקרה). גובה קומה שעל פניו נראה די אנושי ואינו נמוך מידי. הכנסת מע' מיזוג אויר מרכזית במסגרת עיצוב הפנים, שכיום היא חלק בלתי נפרד מכל בית, עשויה להביא לדרישה של הנמכת התקרה, לצורך מעבר צנרת או אף להתקנת היחידה הפנימית. הנמכת תקרה זו עלולה להגיע לעיתים לכדי 40 ס"מ. קומה שתוכננה להיות בגובה של 2.80 מ', הופכת כעת לקומה שגובהה 2.40 מ' בלבד– נמוך ביותר לכל הדעות.
דוגמא נוספת היא מיקומם של פתחים (דלתות וחלונות) ע"י האדריכל. בשלב התכנון האדריכלי נתן האחרון דעתו למראה ולמיקום הפתחים על פני החזית, תוך כמובן התייחסותו לחלוקה הפנימית של החדרים.
לא סוד הוא שבתכנון האדריכלי בלבד, לא מתקיים תכנון מפורט של סידור ועיצוב הרהיטים בחדרים השונים. מי מאיתנו, שחווה בניית בית פרטי, נתקל לא פעם בתהייה שאילו היו עוד 6 ס"מ לקיר ניתן היה למקם לאורכו הרהיט המעוצב שבדיוק מצא חן... כל שצריך היה הוא להזיז מעט את החלון.
בסיכומו של דבר, שילוב התכנון אדריכלי ועיצוב הפנים ע"י אותו גורם, כבר מתחילת הדרך התכנונית, זולה יותר מאשר התקשרות עם שני בעלי מקצוע נפרדים, בהיבט הכספי של עלויות שכר הטרחה ובעלויות הנוספות עקב השינויים המבניים הנדרשים לביצוע ההתאמה לשינויים בתכנון.
באגס – תכנון ועיצוב אדריכלי, אנו נמנעים מהגעה למצבים אלה. דרכנו היא השילוב בין התכנון האדריכלי לעיצוב הפנים והפיקוח – "התכנון הכולל".
